עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' מור ואח'

פסק דין

עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת באספקת תשומות חקלאיות, שיווק מוצרי חקלאות ומתן שירותים לענף החקלאות. מור שמואל (להלן: "הנתבע") הינו חקלאי העוסק בגידולים חקלאיים. בר מגן בע"מ (להלן: "הנתבעת") עוסקת ביצוא צמחי תבלין.

ראשיתו של ההליך בלשכת ההוצאה לפועל. התובעת הגישה לביצוע שטר חוב של הנתבע על סך 15,195 ₪. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר וההליך הועבר למסגרת של תביעה בסדר דין מהיר.

בהתאם לנטען, התובעת סיפקה לנתבע 22 פריטי חקלאות שונים (להלן: "המוצרים"). התביעה הינה לפרעון התשלום עבור מוצרים אלו. עוד נטען כי להבטחת התשלום מסר הנתבע לתובעת את שטר החוב נשוא תיק ההוצל"פ.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 14 אפריל 2011 (הציטוטים אשר יובאו הינם מישיבה זו) במהלך הישיבה, נחקרו מר ניסים אלסטר (מנהל התובעת), הנתבע ומר רייס (מנהל מחלקה אצל הנתבעת), הצדדים ביקשו להגיש סיכומיהם בכתב.

טענות התובעת בתמצית

התובעת סיפקה לנתבעת מוצרים בסך כולל של 18,867.10 ₪ לפי חשבוניות מספר: 120380245, 120380224, 120390104. כאשר פנתה לנתבעת להסדרת התשלום עבור מוצרים אלו התכחשה הנתבעת לסך של 13,015.70 ₪ מתוך סכום החשבוניות הנ"ל, בטענה כי המוצרים הוזמנו על ידי הנתבע באופן אישי וכי יש לחייבו באופן אישי. התובעת, בתגובה, זיכתה את הנתבעת וחייבה את הנתבע. כאשר דרשה התובעת את התשלום מהנתבע, טען האחרון כי שילם עבורם לנתבעת וכן כי בינו לבין הנתבעת התקיים הליך בוררות אשר סיכם את כל טענות הצדדים האחד כנגד משנהו ובכלל זה גם את ההתחשבנות בגין הסחורה שסופקה על ידי התובעת כאמור. התובעת בסיכומיה טענה כי לא היתה צד להליך הבוררות בין הצדדים ואין באפשרותה לדעת מי הוא זה שחב לה את התשלום מבין השניים. התובעת מוסיפה כי גרסתו של הנתבע הינה מסוג "הודאה והדחה" משום שהנתבע מודה בקבלת 22 המוצרים אך טוען כי התשלום עבורם אמור לחול על הנתבעת ולכן הנטל להוכחת הטענה רובץ לפתחו. עוד מוסיפה התובעת כי תביעתה נגד הנתבע הינה גם בעילה שיטרית ואף זו מעבירה את נטל ההוכחה אל הנתבע.

טענות הנתבע בתמצית

לטענת הנתבע, התקשר בתחילת שנת 2006 עם הנתבעת בחוזה בו סוכם כי הנתבעת תספק לו את התשומות החקלאיות הנדרשות לגידול צמחי תבלין. במסגרת ההסכם ובחלוף מספר שנים, התעוררו מחלוקות ביניהם לכן פנו הצדדים לבוררות. בפסק הבוררות נקבע כי הנתבעת חייבת לנתבע סך של 154,000 ₪. עוד טען הנתבע כי בפסק הבוררות נכללה התחשבנות גם לגבי המוצרים נשוא התביעה. עוד לטענתו נקבע כי הנתבעת היא זו שהזמינה את המוצרים וכי הוא חוייב ושילם עבורם לנתבעת, במסגרת ההתחשבנות ולאורך השנים. (נספח א' לכתב ההגנה). לכן טען כי יש לדחות את התביעה נגדו, היות ושילם עבור המוצרים לנתבעת ואין לחייבו בתשלום בשנית.

טענות הנתבעת בתמצית

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי בהתאם להסכם שלה עם התובעת, יבוצע תשלום רק עבור מוצרים אשר סופקו וגובו בהזמנה בכתב מאת הנתבעת אל התובעת. היות ובמקרה דנן, לא הציגה התובעת הזמנה בכתב מאת הנתבעת עבור המוצרים נשוא כתב התביעה, אין לחייבה בתשלום זאת, שעה שהתובעת הודתה כי אין ברשותה הזמנה בכתב לאותם מוצרים. לכן הוצאה לנתבעת חשבוניות זיכוי ולכן נטען כי דין התביעה כנגד הנתבעת להדחות.

דיון והכרעה

אין מחלוקת בין הצדדים כי סופקו למשק הנתבע המוצרים נשוא התביעה בשווי של 13,015 ₪. השאלה בה עלי להכריע היא האם הנתבע שילם עבור מוצרים אלו לנתבעת אם לאו. אם יקבע כי שילם וכי דין התביעה נגדו להדחות, נשאלת השאלה האם על הנתבעת לשאת בתשלום בגין המוצרים, הגם שלא הוצגו הזמנות כתובות, בהתאם לנוהג ולהסכם שהיה בין התובעת לנתבעת.

עוד, אין מחלוקת כי התובעת לא סיפקה תעודת משלוח ולא הציגה הזמנה בכתב למוצרים. מנהל התובעת התייחס לאופן עבודת התובעת מול הנתבעת והנתבע בחקירתו:

"ש. איך זה עובד, הם מוציאים הזמנה בפקס? איך עובדת הזמנה מבר מגן מעמיר ואיך הוא מספק ההזמנה?

ת.  עמיר מספקת סחורה לבר מגן על ידי הזמנות טלפוניות ולפעמים בהזמנות בכתב.

ש. ומגדלים תחת בר מגן גם מקבלים הזמנות בע"פ?

ת. יכול להיות שכן. בר מגן מראש אומר לנו מי המגדלים שעובדים איתו, ומאשר לנו לספק להם סחורה. השטח לא יכול לעבוד עם הזמנות כתובות כל הזמן. אני צריך להיות בטוח מי משלם."

(שם, עמוד 3).

ובהמשך:-